פורמולה 1 עונת 2007
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| ||
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
קימי רייקונן זכה לראשונה באליפות | |
סוג תחרות | מרוץ מכוניות |
---|---|
תאריך התחלה | 18 במרץ 2007 |
תאריך סיום | 21 באוקטובר 2007 |
מספר עונה | 58 |
מספר מרוצים בעונה | 17 |
זוכה באליפות הנהגים | קימי רייקונן |
נקודות הנהג הזוכה | 110 |
זוכה באליפות היצרנים | פרארי |
נקודות היצרן הזוכה | 204 |
עונת 2007 בפורמולה 1 היא העונה ה-58 בה התקיימה האליפות. 26 נהגים שייצגו 11 קבוצות השתתפו ב-17 מרוצים שהתקיימו במדינות שונות. הנהג הפיני קימי רייקונן זכה בפעם הראשונה באליפות העולם, ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי, קבוצתו של רייקונן.
עונה זו שנחשבה תחילה כפחות מעניינת בגלל פרישתו מנהיגה של מיכאל שומאכר, הפכה להיות לאחת מהעונות המתוחות והדרמטיות ביותר בתולדות הענף. לפני תחילת המרוץ האחרון, שלושה נהגים עדיין היו יכולים לזכות באליפות, והזוכה היה בעל הסיכויים הפחותים ביותר בפתיחת המרוץ.
תחילת האליפות הציגה את הכוכב העולה לואיס המילטון נהג בריטי צעיר, הצעיר ביותר שנהג אי פעם בפורמולה 1, בגיל 22. לואיס שנחשב לבעל פוטנציאל גדול לעתיד הוכיח את בגרותו כבר בתחילת הדרך. הוא הצליח לעלות לפודיום (כלומר, בין שלושת הראשונים) כבר במרוצו הראשון ובעצם, עשה זאת בכל תשעת המרוצים הראשונים. הוא היה גם לנהג ה"רוקי" (נהג שנה ראשונה) הראשון שניצח במרוץ. מאמצע העונה, הוביל המילטון את טבלת הדירוג. לאחר 11 מרוצים, היה רייקונן בפיגור של 26 נקודות אליפות יחסית להמילטון. אולם במרוץ הלפני אחרון, כאשר יכול היה המילטון להבטיח את האליפות, הוא ביצע טעות ופרש. במרוץ האחרון, זינק מהמקום השני, אך בשל טעות נהיגה ותקלה טכנית, סיים את המרוץ במקום השביעי והפסיד את האליפות. אלונסו סיים שלישי ובעקבות ניצחונו של רייקונן במרוץ, הפסיד גם הוא את האליפות. רייקונן סיים את האליפות עם נקודה אחת יותר מאשר אלונסו והמילטון. גם בתום המרוץ לא הסתיימה הדרמה, שכן מספר שעות לאחר סיום המרוץ, נבדק חשד כי קבוצות ויליאמס וסאובר-ב.מ.וו השתמשו בטכניקות קירור דלק אסורות. נהגים של קבוצות אלו תפסו את מקומות 4, 5 ו-6 במרוץ הסיום, ואם היו נפסלים, הרי שהמילטון היה מקודם למקום החמישי וזוכה בכך באליפות. לאחר יממה, הודיעה ה-הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) שהקבוצות נוקו מהחשד.
במהלך העונה התגלתה יריבות גדולה בין פרננדו אלונסו, אלוף העולם בשנתיים הקודמות שעבר לקבוצת מקלארן לבין המילטון, חברו לקבוצה. אלונסו ראה את עצמו כנהג הבכיר של הקבוצה, אך הצלחתו של המילטון טרפה את הקלפים ומתיחות גדולה שררה בין השניים מאמצע העונה.
בנוסף לכל זאת, התפוצצה גם שערוריית ריגול חמורה כאשר הסתבר כי מהנדס בכיר בפרארי העביר את כל הספר הטכני של המכונית לידי קבוצת מקלארן. מקלארן נענשה בקנס של מאה מיליון דולר, הגדול ביותר בהיסטוריה של הענף וכן בביטול כל הנקודות שצברה הקבוצה במרוץ לאליפות היצרנים במשך כל העונה. עם זאת, לא נפסלו נהגיה.
בכל המרוצים במהלך העונה, ניצחו ארבעה נהגים בלבד: רייקונן, המילטון, אלונסו ומאסה. הם נהגו עבור קבוצות פרארי ומקלארן בלבד.
גם על ידי הנהג הצעיר סבסטיאן פטל נשברו שני שיאים חדשים: הוא היה לנהג הצעיר ביותר בהיסטוריה שזכה בנקודת אליפות (מקום שמיני בגרנד פרי האמריקאי בגיל 19, 11 חודשים ו-14 יום) וכן לנהג הצעיר ביותר שהוביל במהלך מרוץ (למשך 3 הקפות בגרנד פרי היפני בגיל 20, חודשיים ו-27 יום).
כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:
- הגבלת המהירות ב"סטנד" ל-80 קמ"ש בלבד.
- יצרן יחיד של צמיגים לכל הקבוצות - ברידג'סטון, עד לשנת 2010 לפחות.
- ארבעה סוגי צמיגים: "יבש קשה", "יבש רך", "ביניים", ו-"רטוב". כל קבוצה חייבת להשתמש במהלך המרוץ בשני סוגי הצמיגים היבשים, אלא אם מזג האוויר הצדיק שימוש באחד מצמיגי הגשם.
- הגבלות חדשות נוספות על השימוש בסוגי הצמיגים ומספרם במהלך סוף שבוע שלם.
- אישור לכל קבוצה להשתמש בעד 6 נהגים שונים בזמן מקצי האימון של יום שישי, אך לא יאושרו יותר משתי מכוניות על המסלול בכל רגע נתון לכל קבוצה.
- מנועי עונה זו היו חייבים להיות זהים למנועי עונת 2006, למעט מספר שינויים קטן. כל קבוצה הפקידה מנוע אחד ברשויות ה-FIA להשוואה עבור הבדיקות שנערכו לאחר מכן.
- צבע תפסן המצלמה ברכב הראשי בכל קבוצה יהיה צבוע אדום וברכב השני צבוע בצהוב. דבר זה נועד להקל על הצופים לזהות במי מהנהגים מדובר כשהם רחוקים מהרכב.
קבוצות ונהגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצה | יצרן | שלדה | מנוע | מספר | נהגים | סיבובים | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
וודאפון מקלארן מרצדס | מקלארן-מרצדס | MP4-22 | מרצדס FO 108T | 1 | פרננדו אלונסו | 1–17 | ||
2 | לואיס המילטון | 1–17 | ||||||
ING רנו F1 | רנו | R27 | רנו RS27 | 3 | ג'אנקרלו פיסיקלה | 1–17 | ||
4 | הייקי קובליינן | 1–17 | ||||||
פרארי מרלבורו | פרארי | F2007 | פרארי 056 2007 | 5 | פליפה מאסה | 1–17 | ||
6 | קימי רייקונן | 1–17 | ||||||
הונדה רייסינג F1 | הונדה | RA107 | הונדה RA807E | 7 | ג'נסון באטון | 1–17 | ||
8 | רובנס באריקלו | 1–17 | ||||||
BMW סאובר F1 | BMW סאובר | F1.07 | BMW P86/7 | 9 | ניק היידפלד | 1–17 | ||
10 | רוברט קוביצה | 1–6, 8–17 | ||||||
סבסטיאן פטל | 7 | |||||||
פנסוניק טויוטה רייסינג | טויוטה | TF107 | טויוטה RVX-07 | 11 | ראלף שומאכר | 1–17 | ||
12 | יארנו טרולי | 1–17 | ||||||
רד בול | רד בול-רנו | RB3 | רנו RS27 | 14 | דייוויד קולטהרד | 1–17 | ||
15 | מארק ובר | 1–17 | ||||||
AT&T ויליאמס | ויליאמס-טויוטה | FW29 | טויוטה RVX-07 | 16 | ניקו רוזברג | 1–17 | ||
17 | אלכסנדר וורץ | 1–16 | ||||||
קאזוקי נקאג'ימה | 17 | |||||||
טורו רוסו | טורו רוסו-פרארי | STR2 | פרארי 056 2006 | 18 | ויטנטוניו ליאוצי | 1–17 | ||
19 | סקוט ספיד | 1–10 | ||||||
סבסטיאן פטל | 11–17 | |||||||
איתיחאד אלדר ספייקר F1 | ספייקר-פרארי | F8-VII F8-VIIB |
פרארי 056 2006 | 20 | אדריאן סוטיל | 1–17 | ||
21 | כריסטיאן אלברס | 1–9 | ||||||
מרקוס וינקלהוק | 10 | |||||||
סאקון ימאמוטו | 11–17 | |||||||
סופר אגורי F1 | סופר אגורי-הונדה | SA07 | הונדה RA807E | 22 | טאקומה סאטו | 1–17 | ||
23 | אנתוני דייווידסון | 1–17 | ||||||
מקור:[1] |
מרוצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דירוג האליפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיטת הניקוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שיטת הניקוד בפורמולה 1
הנקודות לנהגים וליצרנים הוענקו לפי השיטה שהונהגה בעונת 2003.
מיקום | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
נקודות | 10 | 8 | 6 | 5 | 4 | 3 | 2 | 1 |
אליפות הנהגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבור רובנס באריקלו, הייתה זו העונה הראשונה בה לא זכה באף נקודת אליפות ב-15 עונות השתתפות באליפויות הפורמולה 1.
|
|
אליפות היצרנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקבוצת מקלארן-מרצדס הורדו כל הנקודות בעקבות האשמה בריגול נגד קבוצת פרארי. עם זאת, ביטול הנקודות היה רק מבחינה ספורטיבית ולא מבחינה כלכלית, והכספים שהקבוצה הייתה אמורה לקבל תמורת נקודות האליפות שהשיגה נוכו מהקנס בסך מאה מיליון דולר שהטיל ה־FIA על מקלארן.
|
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תוצאות מרוצי העונה באתר Formula1.com.
- סיכום העונה באתר MotorSport Magazine.
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרננדו אלונסו דורג בפול פוזישן, אך נענש בחמישה מקומות על כך שחסם את לואיס המילטון בפיט ליין. המילטון, שדורג שני, הוכר כזוכה בפול פוזישן.[2]
- ^ למקלארן לא ניתנו הנקודות באליפות היצרנים והיא גם לא קיבלה את גביע המנצחים על הפודיום, עקב המהומה שחוללו נהגיה.[2]
- ^ 1 2 מקלארן לא הורשתה לשלוח נציג לטקס הפודיום, לאחר שנפסלה מאליפות היצרנים.
- ^ 1 2 לאחר תקרית בין שני נהגי מקלארן במהלך מקצה הדירוג, נענשה הקבוצה בהורדת הנקודות העתידיות שתצבור במרוץ עצמו. מקלארן ערערה על העונש, אך מאוחר יותר היא נסוגה מהערעור לאחר שאיבדה את כל הנקודות שצברה לאורך העונה בשל שערורייה אחרת.[3]
- ^ נהגי מקלארן צברו יחדיו 218 נקודות, מה שהיה מעניק לקבוצה את אליפות היצרנים, אך לאחר שערוריית ריגול שנחשפה נענשה מקלארן על ידי ה־FIA בהורדת כל נקודות האליפות בעונה זו.[4]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Report 2007 • STATS F1". www.statsf1.com. נבדק ב-2019-06-16.
- ^ 1 2 "Hamilton inherits pole as Alonso and McLaren penalized". ארכיון מ-6 ביוני 2011.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "McLaren launch appeal over points". news.bbc.co.uk. 8 באוגוסט 2007. נבדק ב-8 באוגוסט 2007.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ McLaren hit with constructors' ban, BBC News article. Retrieved 13 September 2007. (אורכב 02.12.2010 בארכיון Wayback Machine)
עונות פורמולה 1 | |
---|---|
|
הקודם: פרננדו אלונסו |
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 2007 קימי רייקונן |
הבא: לואיס המילטון |
הקודם: רנו |
פורמולה 1 - אלופת העולם ליצרנים 2007 פרארי |
הבא: פרארי |